גני יהושע

אתר שבע טחנות

אתר שבע טחנות על גדות נחל אל עוג’ה, הוא נחל הירקון.

אתר זה הינו אחד מחמישה אתרי טחינה לאורך נחל הירקון שכל אחד מהם כלל מספר מבני טחנות מאבן כשבכל מבנה פעלו כמה מנגנוני טחינה:

טחנת מיר – במוצא מעיינות הירקון, קרוב לראש העין.

טחנת אבו רבאח וטחנת פרוחיה –מדרום להוד השרון.

טחנת אל הדר- עשר טחנות- על גבול תל אביב רמת גן ליד קניון איילון.

וטחנת ג’רישה- שבע טחנות.

ראשיתו של אתר שבע טחנות עוד בימי הרומאים אשר בנו גשר לחציית הירקון, גשר אשר ככל הנראה נהרס בימי הביניים, וכן סכר שמהווה את הבסיס לסכר הקיים היום. ( שריד מן הגשר הרומי ניתן לראות בבריכת האגירה שלפניכם).

זמן השתרשותן של טחנות המים  בארץ ישראל היה לאחר כיבושיו של אלכסנדר ינאי ועד לסוף ימי הורדוס.

הדים על פועלן נשמעו בוויכוחים ובדיונים שהועלו בבית הילל ובית שמאי. על פי הכתובים מאותה התקופה (“תוספתא “ו”ירושלמי”) ניתן ללמוד כי בטחנות אלה כבר היו מכלים לגרעיני החיטה והשתמשו במוט לבלום ולווסת את תנועת הגלגל שהיה במים.  בתקופה זו נראה שהריחיים היו קטנות יותר והמים נפלו על הגלגל דרך מיגלש בלי שייבנו בנייני קבע מאבן מעל המתקן.

שרידים שנשארו מעידים שמספרם היה מוגבל מלכתחילה משום שהם יכלו לפעול רק בכוח הנחלים השופעים הקיימים.

החל מהמאה השנייה והשלישית חלה התפתחות ניכרת במספר הטחנות ובגודלן. תמורות אלו חלו בעזרת הסכרים שהעלו את ניצול מפלסי המים להגביר את כוחן של הטחנות ובעוד שיטות להגברת כח המים כמו :בריכת אגירה, טחנת ארובה וכדומה.  לפירוט לטכנולוגיות נוספות ראו בהרחבה בתיק התיעוד.

מאחר שנהר הירקון היה הנחל השני בעוצמתו לאחר הנהר הירדן סביר להניח שרתמו את מימיו למפעל הטחנות כבר במאות השניה והשלישית לספירה, על פי הכתובים מהמאה העשירית: טחנות הירקון נחשבו הגדולות ביותר מהקיימות בארץ.

אך שרידי המבנים שאנו רואים היום ומבנה הטחנה הדרומי ששוקם, הינם שרידים מהתקופה העות’מאנית כאשר אתר הטחנות היה חלק מכפר ג’רישה (גריסה) הסמוך לתל ג’רישה (תל נפוליאון).

 בתקופה זו נבנו שלושה מבנים אבן מעל מנגנוני הטחינה:

  • מבנה טחנת קמח מערבית – בעל שבעה מנגנוני טחינה ומכאן שם האתר.

     היה זה מהנה בנוי אבן כורכר שחלקו היה מקורה גג רעפים אדום וחלקו בעל גג כיפתי מטיוח. היה זה מבנה הטחנה הגדול ביותר במתחם כ- 190 מ”ר שטחו.

  • מבנה טחנת קמח צפונית – בעל שני מגנוני טחינה.

     היה זה מבנה בנוי אבן כורכר עם גג כיפתי מטויח. גודל המבנה היה כ-40 מ”ר.

  • מבנה טחנה קמח דרומית – בעל שני מנגנוני טחינה.

     גם מבנה זה היה עשוי אבן כורכר וגג רעפים. גודלו של מבנה טחנת הקמח הדרומית הנו כ- 75 מ”ר.

     בעת השחזור החלקי בשנת 2018 נעשה שימוש באבן גיר ולא באבן כורכר.

ג’רישה היה כאמור הכפר העתיק ביותר בכל האיזור. בשנת 1596 הוא השתייך לנפת בני צעב (מחוז שכם). על פי קרן החקר הבריטית (פי, אי, אף) התגוררו בכפר 171 תושבים. בתיו היו בנויים לבני חימר וטיט . בתים נוספים נבנו מאוחר יותר מבטון ואבן.

בתקופה העות’מאנית השלטונות הטורקיים החכירו את הטחנות לכל המרבה במחיר. הטחנות שימשו כפריים רבים שהגיעו למקום גם מאזורים רחוקים כהר חברון. בילו במקום כמה שעות ואף לנו את הלילה במקרה הצורך.

בתקופת המנדט רכש יהודי תל אביבי את הטחנות, אך באותו הזמן כבר דחקו הטחנות המודרניות, שהיו מופעלות במנועים חדישים את הטחנות המסורתיות שפעלו בעזרת אנרגיית המים . השימוש בטחנות של ג’רישה הלך והתמעט עד שפסק לחלוטין ב-1936.

הכפר היה מרכז חשוב של טחינת קמח, אך שימש גם כמקום בילוי. בתקופת המנדט, צמוד למבנה הטחנה המערבי הייתה רחבה מרוצפת ובית קפה שפעל במקום עד 1948. לידו היה מזח סירות. שיט במי הנחל ועצירה בבית הקפה שלאורכו, היה אז בילוי נפוץ.

טחנה זו היא מסוג “טחנת מגלש” ובה פעלו שני מנגנוני טחינה.

מי נהר אל עוג’ה (הירקון) שנאגרו בבריכה המרכזית, עברו דרך קמרונות מחזית הטחנה על ידי תעלות הזנה משופעות כמעין “מגלשה” משם גלשו המים בכח הכבידה וסובבו גלגל כפות מעץ או ברזל. ואז חזרו חזרה לנהר דרך פתח בחזית הדרומית של הטחנה. ציר אנכי קישר בין גלגל הכפות לאבני הטחינה והוא סובב את אבן הריחיים העליונה, הקרויה רכב, אשר טחנה לקמח את גרגירי החיטה המונחים על אבן הטחינה התחתונה, הקרויה שכב.

ההערכה היא שתפוקתו השעתית הממוצעת של מנגנון טחינה יחיד הייתה כ־40 ק”ג קמח, קרי כושר ייצור פוטנציאלי של כטון ביממה וכ-365 טונות קמח בשנה.

זרימת הירקון כיום אינה עזה כבעבר ולכן לא ניתן לרתום את מימיו למנגנון הטחינה ללא סיוע טכנולוגי נוסף.

האתר נחשף בשנת 2001-  בשיתוף פעולה בין גני יהושע, רשות נחל הירקון, המשרד להגנת הסביבה ורשות העתיקות, ע”י יהושע דריי מומחה בטכנולוגיות עתיקות. בריכת האגירה נחשפה ונוקתה, הקמרונות נחשפו וחלק מקירות המבנה שוחזרו עד גובה 70 ס”מ מאבני הכורכר שנמצאו במקום.

בשנת 2008- הוחלט על שיקום האתר בעקבות אסון המכבייה ה-15 אשר גבה קורבנות בעיקר מהמשלחת האוסטרלית.

השיקום מומן ע”י יהודי אוסטרליה ויהודי איטליה דרך קק”ל בשיתוף עם גני יהושע ועיריית תל אביב יפו, בתיאום עם רשות העתיקות, רשות נחל הירקון, רשות ניקוז נחל הירקון ומחלקת שימור בעת”א.

בשנת 2012-  הוכנה ואושרה תכנית מפורטת לאתר שכללה תיק תיעוד ופירוט דרכי השיקום המוצעות מבחינה אדריכלית, הנדסית , נופית ואקולוגית (תא/3858).

בשנת 2017- לאחר הוצאת היתר בנייה החלו העבודות בשטח והוחל שחזור של חלק מקירות הטחנה ומנגנון הטחינה המקורי שחלק ממנו נמצא באתר עוד בשנת 2001.

השיחזור הינו חלקי ע”פ מגמות השימור הנהוגות כיום המכתיבות הפרדה ברורה בין חלקי המבנה העתיקים לחדשים, כך גם טכנולוגיית הבנייה של גג המבנה הינה טכנולגייה חדשה ועמידה יותר להצפות הכוללת אלמנטים ממתכת וגג מפח ולא הטכנולגויה המקורית שהייתה גג רעפי מרסי וקונסטרוקציית עץ.

בנוסף השחזור החלקי מאפשר הצצה לתוך המבנה גם כאשר הוא סגור.

בסמוך למבנה הטחנה נמצאו חלק מהאבני הכורכר המקוריות שריצפו את הרחבה שליד הטחנה והן שובצו בריצוף החדש (בחלק הצמוד לקיר המזרחי של הטחנה).

באתר הוקמה רמפה המאפשרת נגישות כמקובל בימינו ואף הוצבו ספסלי עץ לנוחיות הבאים.

מתאים לגילאים לכל המשפחה
שעות פתיחה