אי שם, ביום קיץ חם, סוף סוף זה קרה.
אחרי שנתיים של תחנונים ובקשות, הגיע הזמן. ההורים שלי לקחו אותי לחנות אופניים ותיקה בתל אביב, וקנו לי, בפעם הראשונה, אופני הרים. לא עוד BMX, לא עוד מעצור רגל ולא עוד להתחנן לחברים "שיתנו לי סיבוב" על האופניים שלהם מהחנות השכונתית. אופני הרים מפוארים משלי, יחד עם מנעול הולם, כי כמו שאמר אבי: "אופניים כאלה יקרים לא יהיו לך שוב". למרות שאבא שלי הוא אדם הנאמן למילתו, הוא לא יכול היה לדמיין לעצמו, שנעלי הרכיבה יעלו יותר מהאופניים…

שמי ניב ליבנר, בן 34 , לשעבר אלוף ישראל ברכיבת כביש וכיום מאמן אופניים במגוון קבוצות מבוגרים, ילדים ונוער.
אני רוצה לספר, מניסיוני האישי, על רכיבת אופניים כספורט שנמצא בתנופת התפתחות ומה התרומה שלו לרוכבים מבחינה ערכית, מנטלית וכמובן, פיזיולוגית.

אבל קודם כל, סוף הסיפור.

מהחנות העמסנו את האופניים הישר לגני יהושע. שם, בפעם הראשונה, יכולתי לחקור מחוזות רחוקים וחדשים לגמרי לבדי. תחושות החופש, העצמאות והמסוגלות שחשתי באותם רגעים נצורים איתי עד היום, כמעט חצי מליון ק"מ רכיבה לאחר מכן. אז עוד לא הבנתי, אך אלו היו חלק מהערכים שהרכיבה הטמיעה בי, אותם ערכים שאפשרו לי לפתח קריירה תחרותית מקצוענית, במסגרתה התחרתי בעשרות מדינות במשך שנים רבות.

אחד ממקורות המוטיבציה המרכזיים שלי בשנתיים האחרונות כרוכב, היה השאיפה לחלוק עם רוכבים ורוכבות, צעירים וצעירות שבריר מהערכים שהוקנו לי בעזרת ענף הספורט הזה.
האופניים משלבים את היכולת לגמוא מרחקים, לצד הצורך לפתור תקלות, להתמודד עם אתגרים, הצלחות וכשלונות. רכיבת אופניים מחייבת הצבת מטרות ארוכות טווח והתמקדות בדרך למימושן. החיוכים, ההתקדמות של הרוכבות והרוכבים שלנו, הפידבק מהם (וממשפחתם) מאשרים לנו ב"מסלול" מידי שבוע שאנחנו במסלול הנכון, כמו חץ למטרה.

אני מזמין אתכם ואתכן להצטרף למועדון האופניים המסלול" בתל אביב.

רכיבה על אופניים זו רכיבה עם ערך לחיים.