כשאתם מטיילים לאורך נחל הירקון, נהנים מהשקט ומציוץ הציפורים, קל…
תפריט
ליהנות מהטבע
להישאר בעיר
בואו נוודא שאנחנו מסכימים על משהו אחד: תן זהוב מבצבץ מבין השיחים, קיפוד מתגלגל לו בשקט על הדשא, או משפחת ברווזים שצועדת בשורה סדורה לעבר המים, אלו בין המראות המרגשים בפארק. זה רגע קסום ששובר את שגרת הבטון, הפחמימות והמסכים ומזכיר לנו שהטבע העירוני ממש כאן, מתחת לאף.
הרצון האינסטינקטיבי שלנו באותו רגע הוא כמעט אוניברסלי, לפנק אותם. "הוא נראה כל כך רעב", אנחנו חושבים לעצמנו, ושולפים כריך טונה, ביסקוויט או שאריות מהפיקניק המשפחתי. אבל המדע, הפקחים ואנשי השטח קובעים עובדה חד משמעית: האכלה של חיות בר היא אחת הפעולות ההרסניות ביותר שאפשר לעשות למענן.
ברגע שחיית בר מבינה שהאדם הוא ספק מזון קל, מנגנון הישרדות שלם מתחיל להתפרק:
הכלל הוא פשוט: לא להאכיל, לא להתקרב ולא להשאיר זכר לאוכל בשטח.
התפקיד שלנו כמבקרים בפארק אינו לשמש כמסעדת פועלים של עולם החי, אלא לאפשר לבית הגידול להתנהל בעצמו. האשפה שלנו צריכה למצוא את דרכה אך ורק לפחים סגורים הרמטית (ולא שקיות שנקשרות ברישול ליד הפח והופכות מיד לבופה פתוח).
סוגרים את הפיקניק כמו שצריך: גמרתם לאכול? מצוין. אספו את כל השאריות וזרקו אותן אך ורק לפחים תקניים וסגורים.
אל תזרקו שום דבר לדשא: גם אם זה קליפת תפוח או חתיכת בורקס ש"מתכלה בטבע". בטבע העירוני זה רק מגנט לבעיות.
מסתכלים, נהנים ולא מתערבים: פגשתם תן, צב או קיפוד? מעולה! שמרו מרחק, צלמו מרחוק אם חייבים ותנו להם להמשיך בשלהם.
ליהנות מהטבע בלי להרוס אותו, זו כל התורה. שמירת מרחק היא הדרך הטובה ביותר להראות שאנחנו באמת אוהבים חיות.
שאלו אותי!