ראשי > פינות ומתחמים > פסל – כי האדם עץ השדה, ז’אק ז’אנו
פסל – כי האדם עץ השדה, ז’אק ז’אנו

1999.
פלדה.

ז’אק ז’אנו נולד ב-1950 בפז שבמרוקו ועלה לישראל בהיותו בן 7, ליישוב שלומי שבצפון הארץ. בגיל 13 החל ללמוד בישיבת בני עקיבא בהר מירון ובבגרותו עבר לירושלים ללמוד אמנות בבצלאל. עזב ללונדון לאחר שלוש שנות לימוד, משם למסע בהודו וממנה לניו יורק שם הכיר את אשתו לעתיד סוזן, עימה הקים משפחה גדולה בכליל.

ז’אנו עוסק לרוב בפיסול ומתייחס רבות ליהדות ולדת ביצירותיו. זאת הוא עושה באמצעות ריתוך באש של משפטים מהמקורות ומהשפה העברית, על גבי ברזל חלוד בשימוש חוזר. הכיתוב נותן בהם קדושה וחיים חדשים. הוא לא רואה בעצמו אדם דתי למרות הקשר הקרוב שלו ליהדות. קשר זה בא לידי ביטוי בתוכן של זהות האדם דרך מילים בעלות תוכן עמוק שבמקורות התעסקו בהן רבות. מילים אשר עוסקות בחיפוש האדם את עצמו ובקרבה של האדם לאלוהים.

ביצירה “כי האדם עץ השדה” בנה ז’אנו קונסטרוקציית ברזל המתארת עץ בצורתו הבסיסית ביותר, כאשר על צמרתו כתב את המשפט “כי האדם עץ השדה” (ספר דברים, פרק כ, פסוק יט):

“כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן – כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת; כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: (כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא – אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה – עַד רִדְתָּהּ”.

הביטוי בהקשרו המקורי מופיע כמעין שאלה רטורית, כאשר הכוונה לומר שהאדם אינו כמו עץ השדה, העצים לא משתתפים במלחמה, ולכן בזמן מלחמה יש להימנע מלהשחית עצים בשטח אויב.

מאוחר יותר השתמש בביטוי נתן זך כאשר כתב את אחד השירים העבריים שהפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. השיר שהולחן על ידי שלום חנוך ובוצע לראשונה על ידי נורית גלרון בשנת 1981, יוצא מהרמז המקראי כאשר הביטוי מופיע בו במסגרת דיני מלחמה ומצור. לא בכדי הפך במרוצת השנים לשיר המסמל אבל לאומי ומושמע ביותר בעת מלחמה ובטקסי יום הזיכרון.


נתרם ע”י חברת Comverse

פרטי קשר
  • טל': 03-6422828
  • אימייל: park@park.co.il