הפסל מורכב מעשרה עמודי פלדה אנכיים, בדומה קצת לטוטמים שבטיים, כאשר עליהם מוטבעים סימנים שונים, בעיקר בחלקם העליון: איקס, חץ, קווים ועוד. העמודים קבועים בתוך אדמה שנראה כאילו נסע עליה כלי רכב כבד ויצר בה מכתשים. תומרקין מרבה להשתמש באנכים (פלוסים) ביצירתו. האנך מסמל את הגבר, את התרבות, בוודאי את זו המערבית, האירופאית, אשר תומרקין רואה עצמו כחלק ממנה. מנגד, כל אחד מן האנכים הללו, "הגבריים", מוטבע בסימנים אשר מרמזים על רכותו של החומר, לעיתים אלו טביעות גופו של האמן, במקרים אחרים מוטבעים סימנים, אותיות או מילים.

שם הפסל "כיתתו" לקוח מפסוק מספר ישעיהו ב:
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

הפסוק לקוח מתוך חזון הנביא ישעיהו – חזון המדבר על שלום והפיכת כלי הנשק לכלי עבודה (ליצירת חיים). העיסוק של תומרקין בחזון הנביאים ובכמיהה לשלום חוזר ברבות מעבודותיו. תומרקין למעשה לוקח כלי מלחמה והופך אותם לחלק מיצירת אמנות. רעיון שינוי הייעוד של החפץ והחומר הוא תמצית יצירתו.

המחווה לדנציגר ביחד עם החיבור לנושא השלום ולשינוי הייעוד של כלי המלחמה – מתחברים לפרויקט שיקום מחצבת נשר של דנציגר משנת 1971. הפרויקט נערך יחד עם האקולוג זאב נאווה וחוקר הקרקע יוסף מורין. זוהי אחת מעבודותיו החשובות של דנציגר.
דנציגר ביקש לחקור את האפשרות לשקם את אזור המחצבה "ולהשיב" אותו אל הטבע. הוא חקר את הנושא יחד עם שותפיו. רק החלק הראשון בפרויקט יצא בסופו של דבר לפועל. אולם, העבודה נחשבת לאחת החשובות בתולדות אמנות האדמה בארץ.

נתרם ע"י בנק דיסקונט לישראל, בשיתוף קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל אביב